פסק-דין בתיק ת"א 58978-07

כללי

1. לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: " החוק"). התובעת, ילידת 1969, נפגעה בתאונת דרכים ביום 18.4.07, עת נהגה ברכב, אשר השימוש בו היה מבוטח על ידי הנתבעת. אין מחלוקת באשר לחבות הנתבעת לפצות התובעת בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בארוע. המחלוקת היא באשר לשיעור הנזק.

הנכות הרפואית

2. לתובעת נגרמו חבלת ראש וכן חתך עמוק בקרקפת, שנתפר. היא אושפזה להשגחה במשך שלושה ימים. בהיות התאונה תאונת עבודה עמדה התובעת בפני ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: " המוסד"). המוסד קבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בת 10% בתחום העיניים, בגין פגיעה בקונברגנציה, בהתאם לסעיף 57(1) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן: " תקנות הביטוח הלאומי") וכן נכות צמיתה בת 15% בתחום הנפשי, בהתאם לסעיף 34 ב' - ג' לתקנות הביטוח הלאומי. המוסד קבע כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה בתחום הכירורגיה הפלסטית ובתחום הנוירולוגי. באשר לתחום העיניים - נקבע כי התלונות בדבר חדות הראיה אינן קשורות לתאונה. יצוין כי בתיקה הרפואי של התובעת קיימות תלונות שונות גם בתחום האורתופדי וגם בתחום השמיעה, אך בתחומים אלו לא נקבעה נכות הקשורה לתאונה. בהתאם להוראות סעיף 6ב לחוק הנכות שנקבעה לתובעת במוסד מחייבת בתיק זה. נכותה הרפואית המשוקללת של התובעת עומדת, אם כן, על 23.5%.

הפגיעה התפקודית והפסדי השכר

הראיות

3. נפנה להעריך את נזקי התובעת מהתאונה ותחילה, הפגיעה התפקודית והפסדי השכר. התובעת היא ילידת אוקראינה ובעלת שלושה תארים אקדמיים מאוקראינה: חינוך לכתות הנמוכות, חינוך גופני ופסיכולוגיית ילדים. היא עלתה לישראל עם בעלה בשנת 1997. היא נישאה פעמיים ואם לשני ילדים (הבכור נולד באוקראינה בשנת 1991, השנייה נולדה בישראל, לאחר התאונה, בשנת 2009). בתצהירה ציינה, כי עוד בהיותה באוקראינה עסקה בספורט באופן מקצועי והמשיכה לעסוק בכך בישראל. היא עבדה, לטענתה, כמאמנת בחדר כושר וכמאמנת כושר אישית. בנוסף, עבדה בעבודות תרגום. היא השתתפה בתחרויות ספורט שונות בארץ ובחו"ל שעניינן פיתוח ובניית גוף, בסגנון "מיס פיטנס". התובעת מציינת בתצהירה כי עובר לתאונה אימנה בין חמישה לשמונה אימונים אישיים ביום, ארבעה ימים בשבוע לפחות.

4. התובעת טוענת כי מאז התאונה היא סובלת מחוסר ריכוז ומירידה בזיכרון, כי יכולת הארגון והריכוז שלה נפגעו וגם יכולת הכתיבה, הניסוח והתרגום: " קשה לי מאד להתעסק עם מסמכים, הן עקב הבעיה בראייה והן עקב בעיית הזיכרון והריכוז שנפגעו כל כך". עוד טוענת התובעת, כי גם יכולותיה הפיסיות נפגעו: " אני כבר לא אותה בחורה חזקה ואנרגטית כמו שהייתי, כושרי הגופני נמוך מאד, אני לא יכולה לעסוק בספורט בכלל ובספורט תחרותי ומקצועי בפרט, אבדתי את מקור הפרנסה העיקרי שלי ואני אף לא יכולה לעבוד יותר בעבודות בפקידות ותרגום...אני סובלת מכאבים והגבלות בתנועות שלא מאפשרים לי לחזור לכושר הגופני הגבוה מאד לו הורגלתי ושלו אני זקוקה כל כך...איני יכולה לשוב ולאמן אחרים או להתאמן בעצמי". התובעת טוענת כי היא סובלת מסיוטים, נדודי שינה ודיכאון. לאחר התאונה נפרדה מבעלה. היא לא חזרה לעבוד עד היום לא כמאמנת כושר ולא בעבודות התרגום. התובעת צרפה לתצהירה מסמך משנת 2005 לגבי היותה מוכרת כמדריכה מוסמכת במחול אירובי וכן מסמכים וקטעי עיתונות לגבי זכייתה בתחרויות פיתוח גוף בישראל ובחו"ל בשנים 1999 - 2000. 

5. התובעת צירפה תיעוד רב לגבי תלונות וטיפולים המתייחסים למצבה הנפשי מאז התאונה,  לרבות הערכה נוירופסיכולוגית שיקומית מאוקטובר 2010 של המכון הלאומי לשיקום נפגעי ראש, שם נרשם, כי ממצאי האבחון מעידים על יכולות מאד נמוכות בכל התחומים שנבדקו, הפרעות קוגניטיביות, הפרעת דחק פוסט טראומטית, על כל היבטיה, ומצב נפשי דכאוני. הומלץ להפנותה למסגרת טיפולית נוירופסיכיאטרית ולעובדת סוציאלית. יוער, כי במסמכים הרפואיים נרשם, בין היתר, בהתייחס לעברה, כי מגיל צעיר סבלה מכאבי ראש בעלי אופי מיגרנוטי וכי בינואר 2005 עברה ארוע טראומטי במשפחה - " מאז אינה ישנה, בוכה ומצב רוחה ירוד". היא טופלה אז ברסיטל. במאי 2010 עברה ניתוח להוצאת התוספתן.

6. התובעת צירפה לתצהירה מסמכים לגבי השתכרותה עובר לתאונה בחברת טקסל טכנולוגי בע"מ, שם עבדה בעבודות תרגום ממאי 2004. בהתאם לטופס 106 לשנת 2004 השתכרה התובעת בשנה זו סכום חודשי ממוצע של 2148 ש"ח. בהתאם לטופס 106 לשנת 2005 השתכרה התובעת בשנה זו סכום חודשי ממוצע של 2209 ש"ח. בהתאם לטופס 106 לשנת 2006 השתכרה התובעת בשנה זו סכום חודשי ממוצע של 4060 ש"ח. בינואר, פברואר ומרס 2007 השתכרה סכום של 1780 ש"ח בכל חודש. באפריל ובמאי 2007  השתכרה סכום של 3410 ש"ח בכל חודש. בהתאם לרישומי המוסד לגבי השכר הרבע שנתי עובר לתאונה, שכרה החודשי הממוצע עמד על 1780 ש"ח.

7. לתובעת הוצג בחקירתה סרטון, אשר מתאר את השתתפותה בתחרות "מיס פיטנס", שנערכה בנתניה בחודש אוגוסט 2007, כארבעה חודשים לאחר התאונה. התובעת אישרה שהשתתפה בתחרות וזכתה במקום השני (עמ' 22). עוד ציינה בחקירתה כי בגיל 19 זכתה בתחרות "מיס פיטנס" באוקראינה. לאחר מכן, שנים רבות כלל לא עסקה בתחום באוקראינה. היא למדה הוראה. לאחר לימודיה עבדה כמזכירה בתחום הובלות בינלאומיות. היא נישאה לראשונה בגיל 20. לאחר מכן נולד בנה הבכור. בהמשך, התגרשה (עמ' 23). לאחר מכן הכירה את בעלה השני, עמו הגיעה לישראל בשנת 1997. היא חזרה לעסוק בספורט בישראל בשנת 1998. שיאה בתחום תחרויות הספורט היה בשנים 1999 - 2000. עובר לתאונה עבדה בעבודות תרגום במשרה חלקית, כארבע - חמש שעות ביום (עמ' 24). היא אישרה כי בטופס ההודעה למוסד על התאונה רשמה כי עבדה בעבודות תרגום בלבד ולא ציינה את נושא הספורט: " זה היה כמו הובי". היא ראתה עצמה עובדת בתרגום והספורט היה תחביב: " ספורט היה כיף" (עמ' 25). בגיל צעיר סבלה ממיגרנות ומכאבי ראש. בשנת 2005 פנתה לפסיכיאטר בעקבות מריבה עם בעלה (עמ' 26). היא החלה לעבוד בתרגום " כי בעלי איש עסקים והיה חשוב לו שאעבוד בחברה...אמא שלו אמרה שהייתי צריכה לעבוד בעבודה טובה. עבודה בספורט זה לא עבודה טובה בעיניים שלהם". אין לה כל אסמכתא לגבי עבודתה כמאמנת כושר עד התאונה (עמ' 27). היא אישרה שמזכייה בתחרויות פיתוח גוף אין הכנסות: " עושים את זה בשביל הכיף להיות הראשון, המראה הזה, רציתי לעשות את זה בשביל בעלי. בעלי היה מממן אותי בכסף...".  היא לא סבלה משברים בתאונה ולא הייתה בגבס או קביים. היה לה צווארון. לגבי התחרות בה השתתפה לאחר התאונה ציינה: " הגעתי לתחרות כאילו, עשיתי הופעה בגלל שהבטחתי לאלי האנה, לפני התאונה, הוא ביקש שאבוא אפילו עם זריקות, כי הייתי כבר רשומה והוא ביקש, ובשביל שיהיה הרבה נשים אצלו ורואים שהוא מעסיק הרבה נשים מהמקצוע, ואת היית מיס עולם ואירופה, תבואי תעשי את ההופעה. אפילו כסא היה בהופעה, היה לי קשה מאד...עשיתי מינימום, לפני ואחרי עשיתי זריקות, כמו עכשיו. לפעמים אני צריכה ללכת למקום עם עקבים, אני עושה זריקות וולטרן וקורטיזון". לשאלה מדוע לא המשיכה להתאמן לאחר התאונה השיבה: " עצבים...זה צריך סבלנות, לשמוע את האנשים...אין לי סבלנות, אני כל הזמן עצבנית, אני על כדורים" (עמ' 28).

8. התובעת העידה מספר עדים לתמיכה בטענתה, כי עבדה כמאמנת כושר עובר לתאונה. מר ולדימיר נובודובורץ ציין בתצהירו כי הוא מכיר את התובעת משנת 2000 לערך, מתוקף עבודתו כמאמן כושר פרטי: " הכרתי אותה כאשר עבדנו יחד במכון ספורט "קליפורניה ספורטס קלאב בתל - אביב ומאז אני בקשר שוטף אתה. בתחילה עבדנו במכון הנ"ל כשכירים ובמשך השנים צברנו מוניטין רב וקשרים והתחלנו, כל אחד בנפרד, לעבוד עם אנשים פרטיים בבתיהם או בחדרי כושר שונים בהם התאמנו. אירנה היא ספורטאית מוכשרת ומחוננת ביותר ומאמנת כושר מקצועית שזכתה להצלחה רבה בעבודתה...לאירנה היו מתאמנים רבים שאותם היא הצליחה להביא להישגים טובים ביותר. מדובר במאמנת כושר מאד מנוסה ומקצועית, שטיפלה בלקוחות רבים...כאשר נעדרתי מהארץ הפניתי לקוחות שלי אל אירנה והיא טיפלה בהם במסירות וברצינות רבה...היו לה מטופלים רבים מאד והיא עבדה בהיקף של בין 5 ל - 8 אימונים ליום. מדובר בעבודה בבית הלקוחות או במכון הכושר, לפי המתאים להם, והיא כרוכה בנסיעות רבות". לאחר התאונה התובעת " כבר לא יכולה לעבוד בתור מאמנת כושר". בתקופה שלפני התאונה " בשנים 2005 - 2007 שילמו המתאמנים כ - 150 ש"ח לשיעור והיום מדובר בכ - 180 ש"ח עד 200 ש"ח תלוי בסוג האימון". בחקירתו ציין כי " אני יודע שאחרי התאונה היא הפסיקה לעבוד וזהו, והיו לה המון לקוחות והמון תלמידים. אני השארתי לה את הלקוחות שלי...בשנת 2001 נסעתי לחו"ל והעברתי לה את הלקוחות שלי, השארתי לה 10 לקוחות...וכשחזרתי כולם היו מרוצים, הייתי כחודש בחו"ל. היא עבדה הרבה. היו לה המון לקוחות מרוצים" (עמ' 21).

9. הגב' אריאלה ארליך ציינה בתצהירה כי התובעת היא " מאמנת כושר מאד מפורסמת, מנוסה, מקצועית, דייקנית ומסורה לעבודתה. היא בעלת ידע רב בכל הנושאים הקשורים בכושר גופני ובין היתר בעלת הבנה באנטומיה, תזונת ספורט, תכניות כושר בהתאמה אישית והיא מוכשרת מאד בתחום...הכרתי את אירנה באמצעות מכר משותף, אשר המליץ עליה בפני בחום...אירנה הייתה מגיעה לביתי באופן סדיר, בין פעמיים לשלוש פעמים בשבוע, ושם התאמנו...שילמתי לאירנה 150 ש"ח לשיעור וזאת בתום כל שיעור. התחלנו להתאמן ביחד בשנת 2004...והמשכנו בכך ברציפות וללא הפסקה עד שאירנה נפגעה בתאונת הדרכים בשנת 2007...לחלק נכבד מהאימונים הצטרפה חברה שלי אליזבט...התאמנתי עם אירנה עד שהייתה מעורבת לצערי הרב בתאונת דרכים בשנת 2007". בחקירתה ציינה כי לאחר התאונה פנתה לתובעת אך " היא לא יכלה...אני הייתי הולכת לבקר אותה ואני יודעת שהיא לא הייתה במצב שמאפשר את זה. היא הרגישה מאד לא טוב" (עמ' 16). " היא אמרה שהיא לא מסוגלת, אמרה שיש לה בעיה בריאותית ונפשית והיא לא מסוגלת לאמן. אני בקשר איתה, מזמינה אותה גם בחגים". האימונים היו בביתה, כל אימון נמשך שעה. היא הכירה את התובעת דרך הספר שלה. היא לא קיבלה מהתובעת מעולם חשבונית או אישור על התשלום (עמ' 18).

10. מר דורון מרדינגר ציין בתצהירו, כי התובעת " שימשה כמאמנת כושר שלי ושל רעייתי נעמה...אירנה הייתה מאמנת אותי ואת רעייתי בחדר הכושר בבניין סי.אנד. סאן. בתל - אביב בו התגוררנו. באותה עת אשתי עסקה בנושא ברצינות רבה, כולל השתתפות בתחרויות ספורט שאירנה הכינה אותה לקראתן וזכתה בהישגים מרשימים. אירנה הייתה מגיעה אלינו בין שלוש לארבע פעמים בשבוע וזאת בשנים 2001 - 2002 ומעבירה לנו אימונים בנפרד. שילמנו כל אחד 120 ש"ח לשיעור ובסה"כ אני מעריך ששילמנו לה כ - 1000 ש"ח לשבוע לאורך כשנתיים". בחקירתו ציין כי יצר קשר עם התובעת בעקבות כתבה שהתפרסמה בעיתונות לגביה. הוא הפסיק להתאמן עם התובעת כי " הגעתי לרמה מקצועית מסוימת, כיום אני מתאמן לבד, עשיתי אז שינויים, החלפתי מדריכים, היו לי לפני התובעת וגם לאחריה מאמנים" (עמ' 14). היחסים ביניהם הסתיימו בשנת 2003: " זה הלך ודעך כזה. אני מדבר על שנת 2003, כשהיא אימנה רק את אשתי לתחרות, ואני או שהתאמנתי לבד, או שעשיתי גם אגרוף תאילנדי. גיוונתי בתחומים אחרים בחלק, ובחלק עדיין המשכתי במכון כושר". הוא נשאל אם פנה אליה לאחר שנת 2007 והשיב: " פניתי, ניסיתי, אבל היא עצמה לא הייתה כל כך בכיוון, ראינו שזה לא עובד" (עמ' 15). הוא נהג לשלם לתובעת במזומן, מבלי שקיבל חשבונית או אישור כלשהו (עמ' 16).

טענות התובעת

11. התובעת טוענת בסיכומיה, כי עובר לתאונה עבדה הן כמאמנת כושר והן כמתורגמנית. נטען כי כתוצאה מהתאונה איבדה לחלוטין את כושר השתכרותה והיא אינה מסוגלת לחזור לעבוד. היא אינה מסוגלת לעסוק בספורט כלל וגם איבדה את היכולת לעבוד בתרגום. פגיעתה בתאונה הייתה הן נפשית והן גופנית. הפגיעה הנפשית היא הבסיס לתסמינים הגופניים מהם היא סובלת. באשר להשתתפותה בתחרות "מיס פיטנס" לאחר התאונה, הרי שמדובר בהתחייבות שניתנה על ידה להשתתף בתחרות עוד לפני התאונה והתרגילים שבוצעו בתחרות היו פשוטים. אין ראיה לכך שהיא ממשיכה להשתתף בתחרויות או לעסוק בספורט וטענותיה לא נסתרו. כל תלונותיה הן תלונות אמת המשקפות מצבה לאשורו. את הפסדי שכרה יש לחשב על בסיס שכרה מעבודות התרגום וכן בהתחשב בשכר נוסף של לפחות 8500 ש"ח בחודש מאימונים אישיים, כאשר, נטען, זה היה עיקר עיסוקה. אמנם, מדובר בהכנסה שלא דווחה לשלטונות המס אך יש לתת אמון בעדותה ובעדות העדים מטעמה בנושא זה. לגבי העבר - נטען כי היא זכאית להפסדי שכר מלאים מיום התאונה ועד היום, כיון שלאורך כל התקופה לא היו לה הכנסות כלשהן מעבודה. לגבי העתיד - גם כאן, נטען, יש לפצותה  בגין הפסדי שכר מלאים עד גיל 67, או לחילופין על פי נכות תפקודית בת 36%.   

טענות הנתבעת

12. הנתבעת טוענת בסיכומיה, כי עובר לתאונה עיסוקה של התובעת ומקור הכנסתה היחיד היה עבודת תרגום בחצי משרה בחברת "טקסל". היא לא הוכיחה כי התפרנסה גם מתחום פיתוח הגוף והספורט. גם כשפנתה למוסד הצהירה, כי עיסוקה הוא עבודות תרגום במשרה חלקית. היא לא דיווחה מילה או חצי מילה על היותה מאמנת כושר או על קושי כלשהו שיש לה בתחום הספורט. בחקירתה הסבירה, כי עבודתה האמיתית הייתה תרגום וכי העיסוק בספורט היה עבורה אך תחביב וכייף. התובעת הסבירה עוד, כי בישראל לא ניתן להרוויח כסף מהשתתפות או מזכייה בתחרויות, כך שממילא אין מדובר במקור פרנסה. בכל הבדיקות שעברה במסגרת המוסד לא התלוננה על בעיה כלשהי בתפקוד בספורט. התובעת לא סבלה מפגיעה אורטופדית בתאונה ולא נקבעה לה נכות בתחום זה. לכן, לא יכולות להישמע מפיה טענות בדבר בעיות אורטופדיות. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי נכותה של התובעת אינה בעלת השפעה משמעותית. נכות בת 10% בתחום העיניים אינה נכות שמשפיעה על תפקוד בחיי היום - יום. רופא המוסד קבע, כי אין קשר בין חדות הראיה ובין התאונה. באשר לנכות הנפשית - הרי שזו אינה נובעת במלואה מהתאונה. מתיקה הרפואי עולה כי בשנת 2005 עברה ארוע טראומטי במשפחה והיא אף טופלה על ידי פסיכיאטר. התובעת לא ציינה זאת בפני רופאי המוסד. התובעת אף הסתירה העובדה כי לאחר התאונה, באוגוסט 2007, השתתפה בתחרות פיתוח גוף וזכתה במקום השני. תחרות זו כרוכה באימונים אינטנסיביים ובמאמץ פיסי ונפשי רב. מהסרטון, בו נראית התובעת משתתפת בתחרות לאחר התאונה, ניתן ללמוד, כי מדובר בנכות חסרת השפעה בתחום הנפשי. התובעת נראית בסרטון במצב גופני מעולה. לא ניתן לקבל טענות התובעת בדבר חוסר יכולתה לאמן. העדים מטעם התובעת, אשר העידו כי אימנה אותם, העסיקו אותה זמן רב לפני התאונה. גם אם התובעת אימנה בתקופה מסוימת לקוח זה או אחר, היא לא הוכיחה כי מדובר במספר רב של מתאמנים ובהכנסה קבועה ומשמעותית, שיש בה כדי לשנות את בסיס שכרה, מעבר לזה שדווח על ידה למוסד. הכנסתה היחידה הייתה מעבודות התרגום. כל עוד לא הוכחה רמת השתכרות אחרת מזו שדווחה לשלטונות המס, ברמה מרבית של ודאות - אין לקחת זאת בחשבון. הסיבה האמיתית לכך שהתובעת לא ראתה כל מקום להתאמץ לשוב ולאמן נעוצה בכך, שהיא מתקיימת ממימון שניתן לה על ידי בעלה דאז, כיום גרושה. בעלה עזב את הבית והותיר לה דירה בת חמישה חדרים בתל -אביב. הפרידה מבעלה גרמה לה עגמת נפש ומחסור רגשי, אשר השפיעו עליה יותר מאשר נכותה עקב התאונה. התובעת אינה מוגבלת בעבודה כלשהי וגם לא בעבודה הכרוכה באימוני ספורט. היא אינה מעוניינת לצאת ולעבוד, שכן עבודות אלו ממילא אינן עבודות מכניסות. היא ממומנת על ידי בעלה. היא לא עבדה גם כיון שבחרה לטפל בבתה התינוקת, אותה ילדה לאחר התאונה. היא אינה זכאית לפיצוי בין הפסדי שכר לעבר, מקום בו מספר חודשים לאחר התאונה השתתפה בתחרות. באשר להפסדי שכר לעתיד - היא אינה מנועה מלעבוד, הן בעבודות תרגום והן בתחום הספורט. ניתן לפצותה בסכום גלובלי בגין היעדרויות ספוראדיות תיאורטיות, אשר ייתכן ויתממשו אילו התובעת תחפוץ לצאת לעבודה.

דיון והכרעה